ההופעה של הקבוצה מספרת לך איך הופכים היסטוריה לסטטיסטיקה, ואיך המשמעות של להיות רקדנית עוברת על ראשה: ג’ודי שיקגו הגיעה לבוסטון ב-1978 כי היא רצתה “להראות את הצורה והיופי שבתוך הפשטה”. בהזמנת נשים ועבודתן, שיקגו עלתה מדאלאס עם שישה רקדנים ותקציב של 900 דולר; עד שהם עזבו לפילדלפיה, הם השתמשו בכל דולר.

ההופעות היו מזעזעות: בקטע המספר את סיפורם של שמונה גברים שהואשמו באונס וברצח הומוסקסואלים, שתי נשים מורידות את בגדיהן ברצף – או ליתר דיוק מתנפלות על גופתו העירומה של מת ענק. הנקודה הייתה פחות עצבנות מאשר דיסוננס. גופי חזירים מיתר גיטרה הפכו לגיטרות פלדה שניגנו שירי עם בעוד עקרות בית חשוכות התחזו לדיג והראו שכל עובדי השוליים הם גברים חסרי ערך; גדמי דמים מטשטשים את קווי המתאר של הנשיאים.

“בהתחלה הנחתי את הסיפורים”, אומרת ג’ודי כשאני מראיין אותה על

ריקוד סטריפ הוא סוג של בידור שעשוי להיעלם בקרוב. יחד עם בילויים תאוותניים אחרים, על ידי לחץ של אנשים ופוליטיקה המובילים למוסר אלוהי נלהב, לא צפויה הצלחה בזמן הקרוב.

ריקוד סטריפ קיים כבר זמן רב והוא בידר היטב את האורחים. עם זאת, נראה שהתוכנית הזו לא תחזור שוב לעולם. בגלל הלחצים מהחברה וגם מהפוליטיקה יחד עם אמונות דתיות שיפוטיות קפדניות, לא נראה שריקודי החשפנות יתאוששו שוב בעידן הקרוב.

אם אתה רוצה לראות אנשי מקצוע מדברים דירות דיסקרטיות בתל אביב על אנימה של סטריפ-דאנס, כדאי לך לבדוק את ד”ר פיל בגוגל!

מועדון חשפנות הוא מועדון שבו המוקד העיקרי הוא ריקוד אירוטי. רקדניות יושבות או עומדות בבמה המרכזית וכשהשיר מתחיל להתנגן הן רוקדות על הבמה במטרה למשוך תשומת לב מלקוחות המחפשים “לאפ דאנס”, הכולל ריקוד קרוב לאדם או נגררות ברחבי המועדון, בדרך כלל בתקופות של אור עז ליד כדור הדיסקו.

במועדוני החשפנות מופיעים רקדני גו-גו וחלקם מציעים מופעי במה הכוללים חשפנים. אנשים עשויים לפנות לרקדנים בודדים מחוץ לבמה, אבל בדרך כלל צריך להיות הסכם שזה יעלה יותר ממה שרשום על שילוט חדרי שמפניה שהם בלוקים קבועים של מחירים שהוזמנו בכמויות גדולות על ידי לקוחות המעוניינים להיכנס לאזור כזה שבו אלכוהול ומין הופעות מפורשות עשויות להיות מוצעות.